בג"צ 15/96

תקציר

העותר, מפעל תרמוקיר חורשים, ביקש להכין פרסומת למוצר האיטום המבודד שלו בכיכובו של מגיש מזג אוויר ידוע, דני רופ. מאחר שכללי האתיקה בפרסום של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו אוסרים בדרך כלל על הסדר כזה, תרמוקיר ביקשה וקיבלה הבטחה בעל פה מהיועץ המשפטי של הרשות כי הפרסומת עשויה להיות מאושרת. בעקבות זאת השקיעה העותרת משאבים בהפקת הפרסומת, שאושרה לאחר מכן בכתב על ידי מינהל הפיקוח על הפרסום ברשות. הפרסומת שודרה במשך מספר חודשים עד שהרשות שינתה את דעתה והגבילה את שידורה לשעות בהן רופ לא הציג את מזג האוויר. העותר ערער על החלטה זו, אך מועצת הרשות דחתה אותה. לאחר מכן עתר העותר לבג"ץ בטענה כי לרשות אין סמכות לבטל או לתקן את אישורו, וכי גם אם כן, ההחלטה החדשה אינה סבירה ופוגעת בחופש הביטוי והעיסוק שלהם. המשיבים, לעומת זאת, הצדיקו את פעולותיהם כנדרשות למניעת פרסום מטעה ולהגנה על אמינות התקשורת. בית המשפט קבע כי אמנם לרשות אכן הייתה סמכות לבטל או לתקן את אישורה, והיא רשאית להפעיל סמכות זו במקרה הנוכחי בשל שינוי נסיבות, אך החלטתה עדיין צריכה להיות סבירה. בבואו לבחון את סבירות הגבלת דבר פרסומת העותר, שקל בית המשפט את האינטרסים המתנגשים העומדים על הפרק: חופש הביטוי והעיסוק של העותר אל מול האינטרס הציבורי בפרסום אמין ומהימנות התקשורת. נקבע כי הפגיעה בזכויות העותר היא מזערית, ואילו הפגיעה באינטרס הציבורי היא משמעותית. לפיכך, האינטרס הציבורי גבר ובית המשפט דחה את העתירה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.