עמ"ת 51392-08-22

תקציר

הערעור על צו המעצר התקבל על ידי בית המשפט. המשיב, שהואשם בעבירות אלימות כלפי בן משפחה, לא הביא כל ראיה לכך, ובכך ביסס חזקת מסוכנות. על פי החוק, נטל ההוכחה מוטל על המשיב להפריך חזקה זו, דבר שלא עשה. בית משפט קמא הורה על שחרורו לטיפול חלופי, אך ערכאת הערעור חלקה על כך, תוך שהיא מצטטת פסיקות קודמות לפיהן חלופות כאלה נבחנות בדרך כלל בשלב גזר הדין ולא במהלך המעצר. קיימים חריגים לכלל זה, שהותוו בפסק דין קודם (Suissa), הכוללים קריטריונים כגון יוזמת הנתבע להתחיל בטיפול לפני ההליך המשפטי, פוטנציאל גבוה להצלחת הטיפול והפחתה מספקת של הסיכון באמצעות הטיפול. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי המשיב לא עמד בקריטריונים אלה. בקשתו לטיפול הגיעה בשלב מאוחר מדי של ההליך המשפטי ולא עלתה על גורמים אחרים. שירות המבחן דיווח על פוטנציאל נמוך להצלחתו בהשתלבות והביע ספק בכנותו. יתר על כן, התנהגותו בעבר, לרבות הפרת צווי בית משפט, העלתה ספקות לגבי יכולתו לעמוד בתנאי מסגרת טיפולית פתוחה. נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב והיעדר הצדקה לסטות מן הכלל, החליט בית המשפט כי חלופת המסגרת הטיפולית אינה מספקת. לפיכך התקבל הערעור, צו המעצר הוחזר וההחלטה בוטלה.