רע"א 33395-05-26

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים **עובדות המקרה:** ההליך בבית המשפט המחוזי עסק בסכסוך בין שלושת בעלי המניות של "מילי חדרה אמינות בע"מ". התובעת, "מילי-חדרה (91) בע"מ" (להלן: "חברת ברנע"), טענה כי שני הנתבעים, מר זכריה תוהמי (המבקש) ומר עמי סלע (המשיב 2), הורו בשנת 2004 על עריכת רישומים שגויים ומטעים בדו"חות הכספיים של החברה. מטרתם, לפי הטענה, הייתה להגדיל את הלוואות הבעלים של מר סלע והמבקש לחברה, ולהקטין את הלוואת הבעלים של חברת ברנע, וזאת מבלי שבוצעה העברה כספית בפועל. שלב ההוכחות בהליך הסתיים ב-6.5.2026. **הבקשה לצירוף ראייה:** ביום 11.2.2026, לאחר סיום שמיעת עדויות, הגיש המבקש (המייצג את עצמו) בקשה לצירוף ראייה חדשה: מסמך בכתב-יד שכותרתו "פירוט יתרות חברות קשורות ליום 31.12.2001". המסמך, שנחזה להיות על נייר מכתבים של רואה חשבון אבי סיני (שהיה רואה החשבון של החברה עד 2002), נטען על ידי המבקש כי נשלח למר ברנע ומספק הסבר לדרך הכנת הדו"חות הכספיים. לטענת המבקש, המסמך מוכיח כי הלוואת הבעלים אינה "הלוואת בעלים פעילה" אלא "רישום חשבונאי". המסמך, לטענתו, "נתגלה רק לאחרונה במסמכיה הפנימיים של התובעת יורם ברנע אישית", והוא לא יכול היה לגלותו קודם לכן בשקידה סבירה. בנוסף, ביקש המבקש לזמן מחדש את רו"ח סיני ואת מר ברנע לעדות בנוגע למסמך. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי המבקש לא הסביר באופן מפורט דיו כיצד המסמך הגיע לחזקתו. הודגש כי המסמך אינו דו"ח שהוגש לרשויות, ונסיבות עריכתו אינן ברורות. קבלת הבקשה הייתה מכבידה על ההליך, מחייבת השלמת ראיות מצד חברת ברנע, וזימונו מחדש של רו"ח סיני. **החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט עופר גרוסקופף):** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, מבלי להיזקק לתגובות המשיבים. **ניתוח משפטי:** 1. **כלל הגשת הראיות "בחבילה אחת" וסדרי הדין:** בית המשפט העליון חזר על הכלל הבסיסי לפיו בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו "בחבילה אחת". הנטל על בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה הוא כבד, ועליו להראות כי ההגשה המאוחרת מוצדקת לאור מכלול הנסיבות, לרבות שלב ההליך, אופי הראייה, מועד גילויה ותרומתה לגילוי האמת. 2. **שיקול דעתה של הערכאה הדיונית:** נקבע כי לערכאה הדיונית (בית המשפט המחוזי) נתון שיקול דעת רחב בהחלטה על צירוף ראיות באיחור. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטה, אלא אם היא בלתי-סבירה על פניה, מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין. 3. **היעדר הסבר מספק לגילוי המסמך:** בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הסביר באופן מפורט מספיק כיצד המסמך הגיע לידיו. ההסבר החדש שניתן בבקשת רשות הערעור (מציאה אקראית בתיקו של ברנע) לא הוצג בפני בית המשפט המחוזי, ולכן לא נדרש לגביו בערכאת הערעור. גם אם היה נדרש, הוא לא נתמך בתצהיר והיה רב בו הנסתר על הנגלה. 4. **ספקות בנוגע למהות המסמך ותרומתו:** בית המשפט העליון הדגיש כי בית המשפט קמא צדק בקביעתו כי לא ברור מה מסמך זה מהווה וכי נסיבות עריכתו אינן ידועות. לא הוכחה דיו תרומתו המהותית של המסמך להכרעה בסכסוך, ולכן לא ניתן היה לקבוע כי דחיית צירופו מהווה עיוות דין. 5. **השלכות על ההליך:** בית המשפט העליון אישר את נימוקי בית המשפט המחוזי לפיהם קבלת הבקשה הייתה מכבידה על ההליך, מחייבת השלמת ראיות וזימונים מחדש. 6. **החלטה על הוצאות:** מאחר שהייתה זו בקשה שנייה של המבקש להשיג את אותה תכלית (קבלת הזדמנות נוספת בשלב ההוכחות, לאחר שגם בקשה קודמת נדחתה), חויב המבקש בהוצאות המשיבים. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **הדגשת העקביות בדיני ראיות:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של סדרי דין מחייבים, ובפרט את הכלל של הגשת ראיות "בחבילה אחת". פסיקה זו מחזקת את הדרישה לשקידה סבירה מצד בעלי הדין באיסוף והגשת ראיותיהם, ואינה מקלה ראש בבקשות להגשת ראיות חדשות בשלבים מאוחרים של ההליך, במיוחד כאשר הנסיבות לגילוי הראיה אינן ברורות דיו. * **הגבלת טענות חדשות בערכאת הערעור:** בית המשפט העליון נמנע מלדון בטענות עובדתיות חדשות (לגבי אופן גילוי המסמך) שלא הוצגו בבית המשפט קמא, ומחזק את העיקרון לפיו ערכאת הערעור אינה ערכאה של "משפט חוזר". * **החשיבות של תצהיר ראיות חדשות:** הדרישה לתמיכה בהגשת ראיות חדשות באמצעות תצהיר, כדי להוכיח את נסיבות הגילוי והמהות של הראיה, מודגשת. לסיכום, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המבקש לצרף ראייה באיחור. הנימוקים העיקריים לכך היו היעדר הסבר מספק לנסיבות גילוי המסמך, ספקות לגבי מהותו ותרומתו לגילוי האמת, והנטל המוטל על בעל דין המבקש לחרוג מכללי סדרי הדין.