בג"צ 581/80

תקציר

העותר, אסיר המרצה עונש מאסר בכלא רמלה, הגיש עתירה נגד מעצרו הממושך בבידוד ואי יכולתו לקבל חופשה כמו אסירים אחרים. המשיבים הצדיקו את יחסו של העותר על סמך מידע שהיה ברשותם, שלא היה קביל בבית המשפט, וטענו כי מדובר במנהיג כנופיה שסמכותו על אסירים אחרים הובילה לפגיעה במי שלא ציית לו. המשטרה גם התנגדה למתן חופשתו. בג"ץ קבע כי רשויות מינהליות, כגון המשיבים, אינן כבולות לדיני הראיות החלים על בית המשפט והן רשאיות לקבל החלטות על סמך מידע שאינו מצוי בבית המשפט. באשר לחופשות אסירים, קבע בית המשפט כי לשר הפנים שיקול דעת והוא רשאי להיוועץ במשטרה כדי להבטיח את שלום הציבור. בא כוח העותר טען כי מעצרו של מרשו בבידוד אינו מוצדק ומבוסס על שמועות בלבד. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקיבל את ההצדקה של המשיבים לשמירה על הסדר ואת השפעתו של העותר על אסירים אחרים. בית המשפט אישר את שיקול דעתם של המשיבים בהחלטתו שלא להעניק חופשה, במיוחד נוכח התנגדות המשטרה והסכנה הפוטנציאלית. עדויות לטובת העותר הוסברו על ידי המשיבים כעדויות מתקופה מוקדמת יותר ולא סתרו חששות עכשוויים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא יתערב בהחלטות המנהליות וביטל את הצו המותנה ודחה את העתירה. לפיכך, העתירה נדחתה, הצו בוטל, והמשיבים לא נדרשו להעביר את העותר לאגף פתוח או לתת לו חופשה.