ע"א 411/87

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוזה מכר דירה, בו הרוכשים (המשיבים) לא עמדו בתשלום הקרן במועד, מה שהוביל את המוכרים (המערערים) לבטל את החוזה. המוכרים דרשו פיצוי על הפסדים כספיים מעבר לדמי הקנס החוזיים, עליהם חלקו הרוכשים. בית המשפט המחוזי הורה למוכרים להשיב לקונים את תשלומי הרוכשים בניכוי דמי החוזה, מה שהוביל את המוכרים לערער. בית המשפט העליון פסק לטובת המוכרים וקיבל את תביעתם לפיצוי נוסף. בית המשפט קבע כי הפרת הרוכשים הייתה יסודית וכי המוכרים זכאים לפיצוי לפי חוק החוזים בגין הנזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה, שכלל הפסד כספי ממכירת הדירה. בית המשפט קבע כי המועד המתאים להערכת הנזק הוא כאשר המוכרים מכרו מחדש את הדירה, למרות האיחור. הרוכשים לא הצליחו להוכיח כי ניתן היה למכור את הדירה במחיר גבוה יותר, בעוד המוכרים הצליחו להמחיש את ירידת הערך. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעת המוכרים להוצאות נוספות וקבע את הריבית על סכום ההשבה ממועד ביטול החוזה. הערעור התקבל, והורה לרוכשים לשלם למוכרים 13,000 דולר בניכוי דמי החוזה, בצירוף ריבית ממועד הביטול. על המשיבים היה לשאת בהוצאות המערערים.