ע"פ 2531/19

תקציר

פסק הדין דן ביחסי הגומלין המורכבים בין מחלת נפש למשפט הפלילי, תוך התמקדות באופן שבו מצבים נפשיים משפיעים על אחריות משפטית בהקשר של מקרה שבו מעורבת אישה שנמצאה בלתי כשירה נפשית לעמוד לדין ואשר ביצעה עבירה תוך שהיא חווה אי שפיות. בית המשפט בוחן את ההבחנות בין כשירות פרוצדורלית לעמוד לדין לבין אחריות פלילית מהותית מחמת אי שפיות. על פי סעיף 34ח לחוק העונשין, אי שפיות בעת ביצוע העבירה נחשבת להגנה, ואילו אי היכולת לעמוד לדין משפיעה על היבטים פרוצדורליים. בית המשפט בוחן את האפשרות לזיכוי או הפסקת הליכים כאשר נאשם נמצא בו זמנית בלתי שפוי ובלתי כשיר להישפט. פסק דין אשקר קובע קריטריונים לזיכוי מחמת אי שפיות, המחייבים הסכמה בין התביעה, ההגנה ובית המשפט, שלא התקיימה במקרה זה. עם זאת, בפני בית המשפט עומד האתגר של קביעת אישום מתאים, בדיון האם האישום צריך לשקף את עבירת הרצח החמורה יותר או את העבירה הפחותה והספציפית יותר של המתת חסד לתינוקות לפי סעיף 303, החלה כאשר אישה הורגת את בנה מתחת לגיל שנה בתנאים נפשיים מסוימים. דעת הרוב נוטה לזיכוי המערערת מאשמת רצח, תוך הדגשת מצבה הנפשי במהלך המעשה, בעוד שופט אחד טוען לזיכוי מהאישום הקל יותר של המתת חסד לתינוקות. החלטת בית המשפט, המונעת על ידי הבנה דקדקנית של מחלת נפש, מבקשת לאזן בין צדק לחמלה, ובסופו של דבר לזכות את האישה מרצח מחמת אי שפיות, תוך הכרה בנסיבות הייחודיות והטרגיות של המקרה שלה.