עמ"א 58385-02-13

תקציר

הנאשמים הואשמו במקרה זה בכריתת כ-30 עצי אורן ביער ברעם ובהובלת בולי העץ ללא רישיון, תוך הפרת סעיפים 15 ו-17 לפקודת היערות, תרפ"ו-1926, המחייבת רישיון לפעולות אלה. העצים המדוברים היו מוגנים והנאשמים טענו כי ברשותם הרישיונות הדרושים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הרישיונות שהוצגו על ידי הנתבעים היו רישיונות הובלה ולא רישיונות כריתת עצים, ויתרה מכך, כמות העץ המובלת חרגה ממגבלת המשקל שנקבעה ברישיונות ההובלה. הנאשמים היו מודעים לפעולות שהם נוקטים ולנסיבות המקרה, לרבות תנאי הרישיונות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשמים כרתו עצים מוגנים ללא רישיון תקף והובילו הרבה יותר עצים מהמותר, ולכן הרשיע אותם באישומים אלה. היסוד הנפשי, במקרה זה, נמצא נוכח שכן הנאשמים היו מודעים היטב לאופי מעשיהם. פסק דין זה ניתן לאחר ששקלו מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו, לרבות טענות הנתבעים בדבר החזקת הרישיונות הנדרשים.