בג"צ 5261/08

תקציר

העותרת ובעלה נמצאים בהליכי גירושין שיזם בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני האזורי הורה לעותרת להתגרש מבעלה והאחרון לשלם לה 52,000 דולר לפי הכתובה, אך קבע כי הבעל לא יהיה חייב במזונות מאחר שהעותרת עזבה את הבית. שני הצדדים ערערו לבית הדין הרבני הגדול, שהורה להתגרש, קבע את סכום הכתובה על 26,000 דולר וקבע הסדר גירושין. העותרת סירבה להתגרש ללא הסדר כולל, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע מועד נוסף לגירושין. העותרת ערערה שוב, אך טענותיה לא נתמכו בראיות ונדחו. בית המשפט דחה את עתירתה, וציין כי היא אינה יושבת כערכאת ערעור על בתי דין דתיים, ולא נמצאו נסיבות קיצוניות המצדיקות התערבות. טענותיה של העותרת בדבר השפעה של גורמים חיצוניים על החלטות בית המשפט לא היו מבוססות, ובקשתה להעביר את התיק לבית משפט אחר נדחתה. מועדי הסדר הגירושין הצביעו גם על עיכוב בעתירה, שבעצמה מצדיקה דחייה. זאת ועוד, לגופם של דברים הפוסקים בענייני גירושין ומזונות אין בסמכותו של בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, העתירה נדחתה על הסף.