ת"צ 47834-06-12

תקציר

העותר, עובד ניקיון לשעבר בבית ספר, הגיש בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, חברת כוח אדם, בגין אי הפרשה כספים לפנסיה שלו, ניכוי שכר טרחה שלא כדין ואי ביצוע הפרשות לפיצויים. בית הדין האזורי דחה תחילה את הבקשה, אך בית הדין הארצי דחה אותה והורה על בחינה מחודשת של קיומה של קבוצה. בית המשפט המחוזי, לאחר דיון מחודש, הגיע למסקנה כי העותרת הוכיחה קיומן של עילות תביעה אישיות בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה וניכוי שכר טרחה שלא כדין. עם זאת, נקבע כי המבקש לא הציג ראיות מספיקות להוכחת קיומה של עילת תביעה ייצוגית, שכן הוא לא הוכיח כי עובדים אחרים נפגעו. בית המשפט בחן האם הבקשה עומדת בקריטריונים לאישור תובענה ייצוגית לפי סעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות. נמצא כי העותר הצליח להוכיח קיומה של עילת תביעה אישית בסטנדרט הנדרש. אשר לעילת התובענה הייצוגית, קיבל בית המשפט את טענת המבקשת כי המשיבה ניכתה שלא כדין דמי ועד משכר עובדיה וכי מדובר בסוגיה משותפת. למרות טענות המשיב נגד אישור התובענה הייצוגית, קבע בית המשפט כי המבקשת עמדה בתנאים לפי סעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות. היא הדגישה כי תכליתה של תובענה ייצוגית היא להגן על זכויות הפרט ולשרת את האינטרס הציבורי, במיוחד במקרים בהם זכויות העובדים מופרות באופן שיטתי. בעקבות זאת אישר בית המשפט את הבקשה לתביעה ייצוגית, הורה למשיבה להמציא מסמך מאומת המפרט את כל העובדים ופרטיהם הרלוונטיים, וקבע דיון מקדמי בתביעתו האישית של המבקשת ודיון נפרד בתובענה הייצוגית. כן חויב המשיב לשאת בהוצאותיו של העותר. החלטה זו מהווה ניצחון לזכויות העובדים, שכן היא סוללת את הדרך להמשך הגשת תביעה ייצוגית, ומבטיחה כי ניתן יהיה לטפל בזכויותיהם של עובדים רבים באופן קולקטיבי, גם בנוכחות הסכם קיבוצי.