ע"פ 22512-12-15

תקציר

השופט דחה את הערעור על הכרעת הדין ועל העונש שהוטל על המערער. המערער טען כי יש לייחס את המעשים המוזכרים בפסק הדין למנהל החשבונות שלו. עם זאת, השופט לא מצא סיבה להטיל ספק במהימנות עדותו של מנהל החשבונות, שסתרה טענה זו, והמערער עצמו לא דבק בעקביות בעמדה זו. השופטת דחתה גם את טענת המערער כי התנהגותו נופלת תחת הפטור מחמת חרטה בסעיף 28 לחוק העונשין. זאת, משום שמעשיו של המערער הושלמו ולא ניתן לחזור בהם, ועל כן סעיף 28 לא חל במקרה זה. זאת ועוד, השופט לא קיבל את הטענה כי כתב האישום נגד המערער הוגש משום שלא יכול היה לעמוד בהסדר התשלום שנקבע לו. השופט ציין כי המערערת לא רק שלא העבירה את כספי המס במועד, אלא אף הגישה דיווחים כוזבים לרשויות המס. השופט מצא כי נקבעה אחריותו הפלילית של המערער וכי אין הצדקה לבטל את כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק. השופט קיבל גם את מסקנתו של בית משפט קמא כי הנסיבות אינן מצדיקות הימנעות מהרשעת הנאשם. באשר לעונש הסכים השופט כי הוא מתון ומידתי ואינו חורג ממתחם הענישה המקובל. לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה. עם זאת, השופט א' רומנוב חלק מעט על דעתו וסבר כי ניתן להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות בשירות ציבורי נרחב.