ע"א 52/87

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט העליון בערעור על תשלומי מזונות שקבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, והתייחס באופן ספציפי לסוגיות פרוצדורליות הנוגעות לאי התייצבותו של המשיב לחקירה בתצהירו, וכן לגובה המזונות שנפסקו לשתי בנותיו הקטינות. בית המשפט הבהיר את הכללים הפרוצדורליים, והדגיש כי מצהיר חייב להתייצב לחקירה, שכן תצהירו אינו משמש ראיה אם לא עשה כן. במקרה זה נכח המשיב רק בדיון הראשון ולא הופיע לאחריו, הותיר את טענותיו בלתי מוכחות והתיר להתחשב רק בראיות המערערים. בית המשפט העליון הדגיש כי בעוד שלבית המשפט שיקול דעת בקבלת טענות, עליו לשקול את מה שהוכח. באשר לסכום המזונות, ציין בית המשפט כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהקצה לילדים 10%-15% בלבד מהוצאות האם, דבר המצביע על תרומה סבירה יותר של כ-40% מהאב, בהתחשב בתנאי המגורים המשותפים כמו שירותים והוצאות משק בית אחרות. בעקבות זאת תיקן בית המשפט העליון את סכום המזונות ל-600 ש"ח לחודש החל מיום 1.4.86, תוך שהוא מאשר את יתרת החלטת בית המשפט המחוזי. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערערים הוצאות בסך 3,000 ₪. פסק הדין הדגיש את הצורך בחלוקה הוגנת של עלויות גידול הילדים ובהקפדה נאותה על פרוטוקולים פרוצדורליים בהליכים משפטיים.