עמ"נ 210/02

תקציר

רישיון הנהיגה של המערערת נשלל מטעמים רפואיים בעקבות תאונת דרכים בה הייתה מעורבת, ולאחר שהורשעה בשורה של עבירות תנועה. השלילה התבססה על המלצת ועדה רפואית, שמצאה כי המערער סובל מהפרעת אישיות קשה. המערער ערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי כערעור מינהלי, בטענה כי החלטת הוועדה אינה סבירה. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, פסיכולוג קליני, שחוות דעתו היטיבה עם המערער. בית המשפט קבע כי אמנם לבתי המשפט לעניינים מנהליים יש סמכות למנות מומחים, אך יש לעשות זאת במשורה, ורק כאשר הדבר נחוץ כדי שבית המשפט יקבל החלטה. שיקול הדעת של בית המשפט לבחון החלטות מנהליות השוללות רישיון נהיגה צריך להיות רחב, שכן החלטות כאלה פוגעות בחופש התנועה של הפרט. בית המשפט מצא את החלטת הוועדה בלתי סבירה, שכן היא לא התחשבה בנסיבותיה האישיות של המערערת ובהשפעת השלילה על פרנסתה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הערכת הוועדה את מצבו הנפשי של המערער הייתה פגומה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעמו, אשר לא מצא כל הפרעה נפשית שתצדיק את הביטול, ופסק לטובת המערער. המשיב חויב להחזיר למערערת את רישיון הנהיגה ולפצותה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.