בע"מ 6633/05

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בסכסוך בין שני אחים שהיו בעלי חברה. כשהתעוררו חילוקי דעות, הם פנו לבוררות והגיעו להסכם פשרה. במסגרת הסדר הפשרה, היה על אח אחד (המשיב) להעביר את מניותיו וזכויותיו בחברה לאח השני (המבקש), ולשלם סכום כסף מסוים. בתמורה, היה המשיב פטור מכל חוב או חבות נוספים כלפי החברה. עם זאת, לאחר חתימת ההסכם חויב המשיב בתשלום מס הכנסה על סך של 1.8 מיליון ₪. לאחר מכן התגלעה מחלוקת בין האחים מי צריך לשאת באחריות לתשלום מס זה. המבקש פנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו אינו חייב בתשלום המס. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת המבקשת, ופירש את ההסכם כפוטר את המשיב מכל חבות מס. על החלטה זו ערער המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי המבקש אחראי לתשלום המס. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט העליון סירב להיעתר לבקשה, בנימוק שהתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה אינה פסולה במקרה זה, שכן שתי הערכאות פירשו את אותו הסכם. יתר על כן, השופטת לא מצאה טעם בבקשת המבקש לפסוק מתי יש לראות בחובת תשלום נטו מפורשת, שכן הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. השופט הדגיש כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי להסכם הייתה סבירה ולא ראתה טעם ליתן רשות ערעור. לפיכך, הבקשה נדחתה, תוך שהוא מחזק את החלטת בית המשפט המחוזי.