ו"ע 4631-12-13

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם רכישת זכויות מסוימות על ידי המערערת נופלת תחת ההגדרה של רכישת "זכות במקרקעין", המעוררת אירועי מס לפי חוק מיסוי מקרקעין. המערערת טענה כי הזכויות שנרכשו אינן חייבות במס משום שלא היו רשומות בטאבו ולא היה הסכם חכירה או הרשאה בעת הרכישה. עם זאת, הוועדה בחנה את אופייה הכלכלי של העסקה ומצאה כי למוכרים הייתה זכות מתחדשת לשימוש בקרקע, שיכולה להיחשב כחכירה. בנוסף, הייתה למוכרים זכות לקבל זכות בקרקע, שנמכרה גם היא במסגרת הסכמי הרכישה. הוועדה הטילה את נטל ההוכחה על המערערים לשכנע אותם אחרת, דבר שהמערער לא עשה. הם הסתמכו על ההצהרות בהסכמי המכר, שקבעו כי למוכרים זכות להירשם כחוכרים וכי הם מחזיקים בקרקע באופן ייחודי מזה עשרות שנים. זאת ועוד, ההתנהלות בין המוכרים לבין מינהל מקרקעי ישראל הצביעה על פרקטיקה של חידוש זכויות הרשאה, והמערערת לא הציגה ראיות מספיקות כדי להפריך זאת. לפיכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל השכנוע ודחתה את הערעור. כן חויב המערער בהוצאות המשיב.