ת"א 1536/03

תקציר

המבקשים, שנטלו הלוואה מהבנק המשיב, הגישו בקשה לחופשה כדי להתגונן מפני טענת הבנק להחזר חובות. המבקשים טענו כי היה הסכם מחייב בין הצדדים, שהבנק הפר, וכי הבנק פעל בחוסר תום לב תוך הסתרת עובדות מרכזיות. הם גם טענו לקיזוז ולגביית יתר שלא כדין. לאחר שבחן את הבקשה ושמע את הצדדים, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים למתן רשות להתגונן בטענה להפרת ההסכם לפירעון החוב, שכן הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים בדבר קיומו של הסכם מחייב. זאת, בעיקר משום שהגנתם של המבקשים לא הייתה רק בעל-פה מפני מסמך בכתב שמסר הבנק. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת הקיזוז מחוסר פירוט והוכחת נזק כספי, וכן דחה את טענת גביית היתר שלא כדין, שכן לבנק הייתה זכות לחלט את הערבות הבנקאית של המבקשים על פי תנאי הערבות והפסיקה הרווחת. המבקשים הורשו להתגונן מפני הטענה להפרת הסכם פירעון החוב, כאשר תצהירו של המבקש מס' 2 שימש ככתב הגנתו. בנוסף, בית המשפט הורה למבקשים לשלם לבנק הוצאות בסך 30,000 ₪ בהתאם לתוצאה בתיק העיקרי.