ע"א 79/71

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי הורה למערערים לשלם למשיב סך של 37,940 ל"י, בצירוף ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לפי ארבעה שטרי חוב. שטרות אלה נחתמו על ידי המערערת כיוצרת והמערערת כערבה. המשיב, שהחזיק בשטרי החוב, טען כי המערערים לא עמדו בפירעון ההלוואה ולכן דרשו את מלוא הסכום כאמור בשטרות. המערערים טענו להגנתם כי לא קיימת יריבות בינם לבין המשיב, כי היה כשל בתמורה, וכי התמורה שהובטחה למערער כערב פוטרת אותו מאחריותו. הם גם טענו לטעות בחישוב הריבית ודרשו לקזז את חוב הממשלה כלפיהם כנגד הסכומים שנדרשו מהם. בית המשפט העליון דחה את טענות המערערים. בית המשפט קבע, כי על פי סעיף 37 לפקודת השטרות, רשאי המשיב, כמחזיק השטרות, לתבוע את המערערים וכי אין לקבל טענת אי יריבות במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי הרמת מסך התאגיד אינה מוצדקת במצב זה וכי הערב אינו פטור מהערבות, גם אם לא קיבל את התמורה המובטחת. זאת ועוד, מחדל התמורה שהובטחה לערב על ידי צד שלישי לא השפיע על תוקפה של הערבות. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערים לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך 1,000 ל"י. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל, והמערערים נמצאו חייבים בתשלום למשיב את הסכום הנקוב בשטרי החוב.