בג"צ 7391/10

תקציר

העתירה לבג"ץ ביקשה לבטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שדחה בעבר ערעור שהגיש העותר וקיבל ערעור נגדי של המשיב. המחלוקת שביסודה נסבה לתביעת פיצויים בגין הטרדה מינית והטרדה שחוותה לכאורה המשיבה בידי העותרת, הממונה עליה בעבודה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת המשיב להטרדה מינית, אך קיבל את טענתה להתנכעלות ופסק לה פיצויים בסך 15,000 שקל. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי לעבודה קיבל בדעת רוב את הערעור ואת הערעור שכנגד שהגיש המשיב וקבע כי העותרת הטרידה מינית את המשיב וכי טענת המשיב בגין הטרדה מינית בעקבות הצעה מינית שנדחתה הייתה מוצדקת. בית המשפט פסק למשיב פיצויים נוספים בסך 30,000 שקל. בעתירה נטען כי בית הדין הארצי לעבודה ביצע מספר טעויות, לרבות חריגה מממצאים עובדתיים של בית הדין האזורי וביצוע טעות משפטית בנוגע לתקופת ההתיישנות. המשיב טען מנגד כי יש לדחות את העתירה מאחר שבהחלטת בית הדין הארצי לעבודה לא נפל כל טעות משפטית, ואל לו לבג"ץ להתערב בממצאים עובדתיים או בגובה הפיצויים שנפסקו. בג"ץ קבע כי ככלל הוא לא יתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה, ויעשה זאת רק במקרים נדירים שבהם נפלה טעות משפטית מהותית וגלויה שהובילה לעוול. באשר לטענת העותרת בדבר תקופת ההתיישנות, מצא בית המשפט כי קיימות מספר פרשנויות סבירות להוראות הדין הרלוונטיות, ועל כן אין בהחלטת בית הדין הארצי טעות משפטית. יתר הטענות שהעלה העותר התייחסו לעובדות הספציפיות של המקרה ולא העלו סוגיות משפטיות כלשהן המצדיקות את התערבות בג"ץ. בהתחשב בכך שההליך מתנהל כבר למעלה מעשור, החליט בג"ץ שלא להתערב ודחה את העתירה, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.