תלה"מ 39884-06-18

תקציר

פסק דין זה דן בתוקפו של הסכם ממון בין שני בני זוג המתגרשים כעת, שנחתם תשעה ימים לפני נישואיהם. תחילה קובע השופט כי ההסכם, שלא אושר על ידי בית משפט או נוטריון, אינו תקף על פי הדין הישראלי. לאחר מכן דן השופט בנכסים השונים ששני הצדדים תובעים, לרבות בית מגורים, דירת ירושה, הכנסות שוטפות מעיסוקים, מוניטין עסקי ואישי ופערי הכנסות. בית המגורים רשום על שם הנתבע, והשופט קובע כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 1/8 מהזכויות בבית המגורים, כפי שהוסכם בין הצדדים. עוד קובע השופט כי דירה בכפר סבא, הרשומה על שם בנו של הנתבע, היא נכס בירושה שנרכש בתמורה ממכירת דירתו הקודמת של הנתבע, ולכן אין לתובע זכויות בה. באשר להכנסות מעיסוקים, השופט קובע כי כל הכספים והזכויות שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג, לרבות חסכונות, זכויות סוציאליות, פנסיה וביטוחים, למעט חובות שנצברו במהלך הנישואין. השופטת דנה גם בבקשת התובעת לאזן בין המוניטין העסקי והאישי של הנתבע, לבין פערי ההשתכרות, ודוחה את הבקשה ומציינת כי לא ניתן לממש או לחלק את המוניטין, וכי פערי ההשתכרות אינם משמעותיים דיים כדי להצדיק חלוקה לא שוויונית של הנכסים. השופט פוסק גם לגבי חלוקה של שני כלי רכב המשמשים את בני הזוג, וקובע כי כל אחד מבני הזוג שומר את הרכב רשום על שמו. באשר למשמורת על ילדם הקטין של בני הזוג, השופט פוסק לטובת משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהות עם כל הורה. השופטת דנה גם בתביעת המזונות, מעריכה את פוטנציאל ההשתכרות של שני הצדדים וקובעת כי על כל אחד מהם לשאת באופן שווה בהוצאות הקטין, כאשר הנתבע יישא ב-70% והתובע ב-30% מהוצאות החינוך והבריאות החריגות של הקטין. השופטת דוחה גם את תביעת הנתבע לדמי שימוש נאותים בגין שהותו של התובע בבית המגורים, וקובעת כי ניתן לתבוע זאת רק לאחר פירוק השותפות בבית. לבסוף, השופט פוסק כי שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפט שלהם.