ה"פ 445/08

תקציר

העותרים והמבקש מס' 1, בנק דיסקונט, ביקשו פסק דין הצהרתי בדבר תחולתו של שטר משכנתא משנת 2003. שטר המשכנתא שיעבד נכס בבעלות המשיבה מס' 1 להבטחת כל הסכומים המגיעים לבנק מקלנפורט אינטרנשיונל בע"מ או מהמשיבה מס' 2, גב' סייג'. העותרים ביקשו לקבוע האם שטר המשכנתא מבטיח חוב עתידי שעלול להיווצר אם תביעת צד ג' נגד גב' סייג', קלאנפורט והבנק תצליח. סיטיבנק תבע את הצדדים הללו על הונאה, בטענה שהם השתמשו בשטר מטען מזויף כדי לקבל אשראי על עסקה פיקטיבית. בנק דיסקונט הכחיש את הטענות וטען כי יש לדחות את התביעה. בעקבות צבירת חובות כבדים של גב' סייג וקלאנפורט בחשבונותיהם, פתח בנק דיסקונט בהליכי עיקול בשנת 2004. הבנק פירט את החובות המובטחים במשכנתא וכלל חובות עתידיים שעלולים לנבוע מתביעת סיטיבנק. כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט מכר את הנכס המשועבד, והתמורה שימשה לסילוק חבויות המס ומרבית חובותיהן של גב' סייג' וקלאנפורט לבנק. התעוררה מחלוקת לגבי חלוקת יתרת הכספים. בנק דיסקונט טען כי יש להשתמש בהם כדי להבטיח את "החוב העתידי" הצפוי מתביעת סיטיבנק. המשיבים, לרבות גב' סייג ויתר הנתבעים בפרשת סיטיבנק, התנגדו לפרשנות זו. בית המשפט קבע כי לשון שטר המשכנתא להבטחת חובות עתידיים ומותנים אינה ברורה והותירה מקום לפרשנות. היא קבעה כי יש לפרש באופן סביר את החוב המובטח במשכנתא בהתאם למטרה האובייקטיבית ולמהות העסקית שבבסיס המשכנתא. מאחר שהמשכנתא לא נוצרה בקשר לעסקה שהובילה לתביעת סיטיבנק, היא לא נועדה להבטיח סכומים שנתבעו על ידי צדדים שלישיים או חובות עתידיים חסרי זיקה מהותית לחוב המקורי. בית המשפט הגיע למסקנה כי שטר המשכנתא אינו מכסה סכומים שעשויים להיפסק לבנק דיסקונט אם תביעתו של סיטיבנק תצליח. לפיכך נדחתה התביעה. המבקשים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה נחתמה ופורסמה, למרות עדכון תלוי ועומד בתביעה של סיטיבנק נגד בנק דיסקונט, מה שעשוי היה לייתר את פסק הדין. השופט ציין כי השארת התביעה תלויה ועומדת ללא הגבלת זמן אינה ראויה וכי הבהרות בעניינו של סיטיבנק עדיין צפויות.