ע"א 62692-10-13

תקציר

הסכם בוררות בין שני צדדים, בנוגע לתביעה כספית בגין עבודה שבוצעה, הוגש לבית משפט השלום וקבע כי פסק הבורר ייחשב כפסק דין של בית משפט השלום וניתן יהיה לערער עליו לבית המשפט המחוזי. לאחר מתן פסק הבורר ערערה המערערת לבית המשפט המחוזי, אך זה דחה את הערעור, שכן קבע כי חרף הסכם הבוררות ותיקופו על ידי בית משפט השלום, אין לבית המשפט סמכות מהותית לדון בערעור על פי חוק הבוררות. החוק מפרט את הדרכים שבהן יכול בעל דין לקבל פסק בוררות, כלומר בדרך של ביטול לפי סעיף 24, ערעור בפני בורר לפי סעיף 21א, או ערעור ברשות לבית המשפט לפי סעיף 29ב. מאחר שזכות ערעור לא הוכרה בחוק, הסכמת הצדדים לא יכלה להקנות סמכות לבית המשפט המחוזי, שכן סמכות עניינית נקבעת בדין ואינה יכולה להיות כפופה להסכמת הצדדים. לפיכך, הערעור נדחה, והאפשרות היחידה של המערערת הייתה להמשיך במסלולים הקבועים בחוק הבוררות.