ת"פ 10773-07-09

תקציר

הנאשם הואשם בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין לאחר שנהג בטרקטורון ללא ביטוח ופגע במנוחה והביא למותה. כתב האישום פירט את האופן הפזיז בו נהג הנאשם ברכבו, לרבות הרמת הגלגלים הקדמיים וסטייה שמאלה אל המדרכה בה עמד המנוח, דבר שגרם לתאונה. הנאשם הודה כי נהג ללא ביטוח והיה בעל הטרקטורון, אך מסר גרסה שונה לאירועים, טען כי המנוח חצה לפתע את הכביש ואילץ אותו לבצע בלימת חירום שגרמה לתאונה. עיקר המחלוקת התמקדה בשלוש שאלות מרכזיות: נקודת הפגיעה, האם ביצע הנאשם בלימת חירום, והאם נהג בצורה מסוכנת והרים את גלגליו הקדמיים של הטרקטורון. בית המשפט שמע עדויות ממספר עדים ובחן ראיות פיזיות ודוחות מקצועיים. נמצא כי גרסת הנאשם לאירועים אינה עקבית וסותרת עדויות אחרות וראיות ניסיוניות. בתוך כך, נכדו של המנוח, עד ראייה לתאונה, מסר גרסה אמינה ועקבית, התומכת בטענת התביעה כי הנאשם נהג בפזיזות ופגע במנוח על המדרכה. בית המשפט הגיע למסקנה כי נהיגתו המסוכנת של הנאשם, לרבות הרמת שני גלגלים, גרמה לו לאבד שליטה ולפגוע במנוח על המדרכה. משכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי וגרימת תאונת דרכים עם חבלות לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה. היסוד הנפשי של פזיזות הנדרשת להריגה נקבע, נוכח מודעותו של הנאשם לסיכונים הכרוכים בנהיגתו ואזהרות קודמות של תושבים. הדיון נדחה לצורך תסקיר מבחן לפני קביעת העונש, כאשר ההגנה הצביעה על כוונתה לבקש עונש מאסר.