ע"פ 3293/09

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את ערעור המערערים לאחר שבחן את הראיות והטענות, ותמך בממצאי בית המשפט המחוזי. בית המשפט אישר כי ערכאות הערעור נמנעות ככלל מלהפוך קביעות עובדתיות של בית משפט קמא אלא בהתקיים נסיבות חריגות. בית המשפט המחוזי לא מצא כל בעיה בהערכת הראיות ומהימנות העדים על ידי בית המשפט המחוזי, והדגיש את ההסברים ההגיוניים והעקביים שניתנו על ידי המתלוננים. המערערים לא סיפקו נימוקים משכנעים למתלוננים להאשים אותם בהאשמות שווא, ובכך ערערו את גרסתם לאירועים. מבחינת הפרשנות המשפטית, בית המשפט מצא כי על פי סעיף 29(ב) לחוק, אנשים המשתתפים בפשע עם כוונה פלילית משותפת יכולים להיחשב כמבצעים שותפים, ללא קשר לתפקידיהם האישיים. בית המשפט אישר כי ח' ומ' הגיעו בכוונה לתקוף ושניהם ביצעו מעשים מהותיים של העבירה, ופעלו כישות עבריינית מאוחדת. המערערים הורשעו לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין בחבלה מכוונת בנסיבות מחמירות, הנוגעות לחבלות החמורות שנגרמו לעמרי וחסן. הגנתם נדחתה כבלתי סבירה לאור הכחשתם את העובדות, ובית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיהם האלימים הוכיחו כוונה מספקת לגרום לפציעה חמורה. האישום הנוגע לחסן נכלל למרות התנגדויות, שכן הגנתם של המערערים התבססה על הכחשה, מה שהופך את פרטי האישום הספציפיים לפחות משפיעים על האסטרטגיה שלהם. בית המשפט הדגיש את הצורך בענישה מרתיעה כדי להתמודד עם אלימות חברתית, ומצא את העונש המוטל ראוי וצודק, מה שהוביל לדחיית הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין. השופטת א' חיות והשופט י' דנציגר הסכימו עם פסק הדין.