ת"א 2145/08

תקציר

התיק נסוב סביב פרויקט בנייה בראשון לציון, אשר התובעת, איסקו בנייני בנין ונדל"ן בע"מ (איסקו), פתחה שני חשבונות בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק) לצורך ניהול כספי הפרויקט. בין איסקו, הבנק ומריו לזניק נחתם "הסכם משולש", המתווה את חלוקת הכספים ממכירת דירותיו של לזניק לחשבון הפרויקט. הבנק היה אמור להעביר אחוז מכספים אלה הן לחשבון איסקו והן לחשבון מריו לזניק. איסקו סיפקה "ערבות בלתי מוגבלת בסכום" לחשבון מריו לזניק. עם זאת, התעוררו מחלוקות לגבי היתרה בחשבון מריו לזניק, מה שהוביל את הבנק להגיש תביעה לתשלום. איסקו ביקשה להגן על עצמה בטענה שהבנק הפר את ההסכם. בית משפט השלום דחה את טענות ההגנה של איסקו והורה לה לשלם לבנק. איסקו ערערה, אך גם בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון דחו את טענותיהם. לאחר מכן הגישה איסקו תביעה חדשה, אך הבנק עתר לדחייתה, בנימוק של היעדר עילת תביעה, השתקה, res judicata (מעשה בית משפט), תביעה מעופשת (התיישנות) וניצול לרעה של הליכי משפט. בית המשפט הסכים עם הבנק בכל הסעיפים ודחה את תביעתה של איסקו על הסף. בנוסף, נדרשה איסקו לכסות את הוצאות הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 31.1.2012.