ע"א 74234-10-18

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע כי המשיב עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בכך שהוכיח כי השיק המדובר נסחר שלא כדין, על סמך עדותו של עד מפתח. זאת ועוד, הצליח המשיב להוכיח כי המערערת לא נתנה ערך בתום לב לשיק. טענות המערער התמקדו במידה רבה בערעור על קביעות עובדתיות אלה ועל הערכות המהימנות של בית משפט קמא, אשר כמעט ולא התערב בהן ערכאת הערעור, ובמקרה זה לא הוצגו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. השאלה המרכזית הייתה האם המערערת, שתבעה את המשיב לפירעון על בסיס שיק מזויף, יכולה להסתמך על סעיף 23 לפקודת השטרות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת אינה יכולה להשתמש בהוראה זו כדי לתבוע פירעון מהמשיב, שחתם על השיק לפני ביצוע הזיוף. בנוסף, בית המשפט תהה האם בוצעה עסקה ממשית בין המערערת לבין צד שלישי, חברת סיקמין, דבר המצביע על כך שהמערערת לא נתנה כל תמורה בפועל. דפי החשבון שסופקו תמכו בספק זה ובמקום זאת הצביעו על דפוס של זיכויים זמניים וחיובים חוזרים ונשנים כאשר המחאות לא כובדו. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, לרבות הוכחת מעמדה כמחזיקה בתום לב, ולפיכך אישר את החלטת בית משפט קמא לדחות את תביעת המערערת. המערער חויב לכסות את הוצאותיו של המשיב, והפיקדון שיעמיד המערער יועבר למשיב.