עמש"מ 25978-12-12

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית הדין המשמעתי לעובדי מדינה שמצא את המערער, עובד דואר, אשם בעבירות משמעת הנוגעות לגניבת חמישה שוברים ממעטפה בדואר. המערערת טענה כי קיבלה את השוברים מעמית לעבודה, וסברה בתמימות כי הם ניתנו לה כדין. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות מספיקות כדי לדחות טענה זו, והגיע למסקנה כי המערער אכן ביצע את העבירות. בית המשפט ביסס את ממצאיו על הודאה של המערערת, שנחשבה מרצון ואמת, ועל סתירות בעדויות המערערת ובעלה. בנוסף, ראה בית המשפט בפיצוי ששילמה המערערת לבעל השוברים, שעלה על שווי השוברים, הודאה באשמה. באשר לעונש, הורה בית הדין על נזיפה חמורה, פיטורים מיידיים בפיצויי פיטורים מלאים ופסילה לצמיתות מעבודה בחברת הדואר ומשירות המדינה למשך שנתיים. המערערת ערערה על גזר דין זה, תוך ציון עברה הנקי בעבר, ביצועיה החיוביים בעבודה ומצבה האישי והכלכלי הקשה. ערכאת הערעור, אף שהכירה בחומרת העבירות, הסכימה בסופו של דבר עם המערער. היא ציינה כי מדובר בעבירות חד פעמיות, וכי המערער עבד ללא דופי בחברת הדואר במשך כ-12 שנים. זאת ועוד, העומס הכלכלי על המערערת ומשפחתה, בעקבות השעייתה, נחשב לנסיבה מקילה. לפיכך דחה בית הדין לערעורים את פסק הדין המקורי, והטיל עליו עונשי משמעת פחותים: נזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות למשך שנתיים והעברה לתפקיד אחר בחברת הדואר.