ב"ל 48955-05-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בקביעה האם יש להכיר בתובעת כעובדת חברת יובי פרינט בע"מ על מנת שתוכל לתבוע דמי לידה, על אף היותה קשורה לבעלי החברה. טענת התובעת היא כי עבדה בחברה בפרקי זמן שונים והועסקה במהלך הריונה. עם זאת, הנתבעת טוענת כי עבודתה של התובעת נופלת לקטגוריה של עזרה משפחתית ולא לקטגוריה של יחסי עבודה מחייבים. בית המשפט בוחן את הפסיקה בנושא סיווג בן משפחה כעובד, הדורשת סטנדרט הוכחה מחמיר כדי לבסס את "הגרעין המהותי" של ההתקשרות. בכלל זה, נבחן האם העבודה בוצעה בתמורה לשכר בהתאם לאופי העבודה, ולא משיקולים חיצוניים הנטועים בצרכי המשפחה. נשמעות עדויות מפי התובע, בן משפחה ושני עובדי החברה. מסקנת פסק הדין היא כי התובע אמנם עבד בחברה, אך עבודה זו היוותה סיוע משפחתי ולא קשר חוזי. בית המשפט מגיע למסקנה זו על סמך גורמים שונים. ראשית, טענותיה הראשוניות של התובעת היו סותרות וערערו את אמינותה. שנית, אופי תפקידה היה כללי ומוגבל, ועבודתה לא הייתה הכרחית לחברה שכן איש לא החליף אותה במהלך חופשת הלידה. שלישית, חוזה העבודה עשוי שלא לשקף הסכם אמיתי, ונראה כי שכרה של התובעת לא התבסס על שווי עבודתה. לבסוף, חסרות ראיות באשר להיקף עבודתו של התובע. לפיכך, בית הדין מחליט לדחות את תביעתה של התובעת לדמי לידה, שכן היא לא הצליחה להוכיח יחסי עובד-מעביד עם החברה.