רע"א 6810/97

תקציר

במקרה הנדון, ביקש המשיב מבית המשפט לענייני משפחה לפרק את הבעלות המשותפת בדירה עם אשתו, המבקשת, שלא יוצגה על ידי עורך דין למרות בקשות מרובות לייצוג משפטי. בית המשפט לענייני משפחה העדיף את המשיב, נעתר לפירוק ומינה את בא כוחו ככונס נכסים לצורכי פירוק. ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, מה שגרם לה לפנות לפנייה נוספת. בית המשפט העליון בחן את הפגמים הפרוצדורליים והכיר בחוסר האיזון בייצוג, תוך שהוא מדגיש את חשיבות הייצוג המשפטי השוויוני בסכסוכי משפחה, בדומה לעקרונות שנקבעו בפסק הדין גדעון נ' ויינרייט. בית המשפט מתח ביקורת על הערכאות הנמוכות יותר שהתייחסו לצו הפירוק כפסק דין סופי ולא כהחלטת ביניים והדגיש את חסרונה של המבקשת בייצוג עצמי מול משיב בסיוע משפטי. מתוך הכרה בפער זה הפוגע במהותו של הליך שיפוטי הוגן, ביטל בית המשפט העליון את ההחלטות הקודמות, וחייב קיום משפט חוזר בבית המשפט לענייני משפחה כאשר המבקש מיוצג על ידי עורך דין. היא הדגישה את הצורך שבתי המשפט יתנו עדיפות לייצוג משפטי כדי להבטיח צדק בעניינים משפטיים משפחתיים, והציעה להקים יחידה ייעודית לסיוע משפטי שתסייע לבעלי דין לא מיוצגים בתיקי משפחה. המבקש הונחה להשיג עורך דין בתוך 30 יום, תוך הסתייעות אפשרית של הלשכה לסיוע משפטי, תוך הבטחת הליכים משפטיים מאוזנים מעתה ואילך. לא נפסקו הוצאות בהתחשב בנסיבות.