תפ"ח 42012-05-22

תקציר

השאלה העומדת בפני בית המשפט היא לקבוע מהי תקופת האשפוז המרבית לנאשם שנמצא פסול יכולת לעמוד לדין בשל מחלת נפש, לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, בגין עבירת רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין. כתב האישום מייחס את עבירת הרצח בכוונה תחילה לנאשם, אשר על פי החשד השתמש בסכין כדי לרצוח את אמו ב-23 באפריל 2022. הצדדים מסכימים על הפסקת ההליכים והוצאת צו אשפוז אך חלוקים ביניהם על תקופת האשפוז המקסימלית. בתחילה, נראה פשוט לקבוע את התקופה המקסימלית כעונש המקסימלי הקבוע בחוק - במקרה זה, מאסר עולם. עם זאת, התיקון האחרון לחוק העונשין מסבך את העניין. התיקון מבחין בין רצח בנסיבות מחמירות, שעונשו מאסר עולם חובה, לבין עבירת היסוד של רצח, שבה אין חובה להטיל מאסר עולם. בעוד החוק קובע במפורש את תקופת האשפוז המקסימלית בגין רצח בנסיבות מחמירות על 25 שנים, עדיין לא ברור מה צריכה להיות התקופה המקסימלית לעבירת הרצח הבסיסית. על בית המשפט להחליט האם פירוש החוק כך שמשמעותו תקופה מקסימלית של 20 שנה, 25 שנה, או תקופה שלא תעלה על 30 שנה לצד עבירת הרצח הבסיסית. בתי המשפט המחוזיים הציעו פרשנויות שונות בפסקי דין קודמים. מסקנתו של בית משפט זה היא כי בנוף המשפטי הנוכחי, תקופת האשפוז המרבית בגין עבירת היסוד של רצח צריכה להיות 25 שנים. ההחלטה מתבססת על קריאה פשוטה של החוקים הרלוונטיים, שאינה מאפשרת פרשנות מצמצמת יותר שתקבע את התקופה המקסימלית על 20 שנה. בעוד שהחוק קובע במפורש את התקופה המרבית לרצח בנסיבות מחמירות, הוא אינו שולל במפורש את תחולתה של הוראה זו על המקרה הנוכחי של מאסר עולם שאינו חובה. זאת ועוד, פרשנות תכליתית של החוק, המתחשבת בסולם העונשין ומתייחסת לשתי עבירות הרצח באופן עקבי, תומכת בתקופה מקסימלית של 25 שנים. תקופה זו מתיישבת גם עם אופיו הבלתי מוגבל של מאסר עולם ומכבדת את עקרון העדינות, המעדיף את הנאשם. לפיכך, בית המשפט מורה על תקופת אשפוז מקסימלית של 25 שנים מיום מתן הצו, ומתקן את צו האשפוז הכפוי בהתאם.