בר"מ 4372/07

תקציר

בפסק דין זה נדחתה בקשת הערעור על ידי בית המשפט, שכן לא נמצא פגם משמעותי בפסק דינו של השמאי המכריע או של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים, לרבות ע"א 1980/00, בהם השתמש השמאי כבסיס להחלטתם. נקבע כי גם אם פסק הדין בע"א 1980/00 לא קבע תקדים מחייב (הלכה), הוא עדיין סיפק פרשנות לגיטימית שהשמאי יכול היה להסתמך עליה. בית המשפט הדגיש כי פסיקות סותרות בעניין הערכת שווי אינן מצדיקות רשות ערעור כאשר ניתנת שומה שקולה. במקרה זה, ההחלטה התבססה על חוות דעת אחת שלא הייתה שנויה במחלוקת על ידי שופטים אחרים. יתר על כן, עמדתה של השופטת פרוקצ'יה במקרים קשורים תמכה בפסק דין זה, במיוחד ברע"מ 3781/04 בעניין דיני התכנון. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק כי למשיבה מגיע פיצוי בגין ירידת ערך הנכס, שכן הם הסתמכו על היתר מהרשות המבקשת, אשר אמור לספק מידע אמיתי ואמין. בית המשפט דחה את טענות העותר שערערו על עצמאותו ויושרתו של השמאי, שכן השמאי מונה לערוך בדיקה עצמאית לפי חוק התכנון והבניה. בנוסף, הטענה בדבר השיהוי בתביעת הפיצויים נדחתה מאחר שניתנה ארכה כדין, מה שמרפא כל שיהוי בהגשה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה משפטית להעניק לעותר רשות ערעור, ובכך דחה את הבקשה ללא צו להוצאות. ההחלטה ניתנה ביום 31.7.2007.