ע"פ 1852/24

תקציר

הערעורים על הרשעתם של המערערים במעשה טרור אינם מבוססים והם יידחו, יחד עם ערעוריהם של ג'מאל ואדהם על גזר דינם. השופט א' שטיין מרחיב את ההנמקה העומדת מאחורי החלטה זו, וקובע כי התנאים לסיווג מעשה כ"טרור" לפי סעיפים 2(א) ו-37 לחוק המאבק בטרור מתקיימים במקרה זה. טענת המערערים כי המדינה לא הצליחה להוכיח את כוונתם לעורר פחד בציבור נדחית, שכן נראה כי התוצאות הטבעיות של מעשיהם תומכות להיפך. מהראיות עולה כי המערערים התכוונו לעורר פחד או בהלה בקרב הציבור, והלינץ' האכזרי בוצע במקום הומה אדם, לאור יום, בעובר אורח יהודי בשל דתו. חומרת העבירה, לצד הצורך בהרתעה ובהתחשבות במצבו של הקורבן, מצדיקים את העונשים שנגזרו על ג'מאל ואדהם, התואמים את מדיניות הענישה הרווחת. עם זאת, במקרה של מוהנד, השופט שטיין מציע להפחית את תקופת המאסר בשל מוגבלותו הקוגניטיבית וגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה. יש לקחת בחשבון את שהותו של מוהנד במעון אחוה ואת האתגרים שעמדו בפניו. שטיין מציע להפחית את עונשו ל-15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. השופטים, השופט י' וילנר והשופט י' כשר, מסכימים עם קביעה זו.