תלה"מ 50173-07-18

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בבני זוג דרוזים גרושים החולקים על נסיבות פרידתם, דבר המשפיע על חובת הבעל לשלם מזונות לאישה. האישה טוענת שהיא זכאית לדמי מזונות, ואילו הבעל טוען שהיא עזבה את בית הנישואין מרצונה. השופט, שאינו יכול לברר את אמיתות טענות מי מהצדדים, פוסק כי לא ניתן לתבוע תשלומי מזונות בעבר, מה גם שהדבר יכביד כלכלית על האישה. לגבי גובה המזונות, השופט מחליט שלא לשנות את התשלום החודשי הקיים של 1,200 שקל. במעבר למזונות בתם הקטינה, השופט קובע תחילה כי על פי הדין האישי הדרוזי, האב מחויב לשלם מזונות לילדיו עד לעצמאותם הכלכלית או, במקרה של בנות, עד לנישואיהם. לאחר בחינת הכנסות שני ההורים ותרומתם לגידול הילד, מחליטה השופטת כי על האב לשלם 2,600 ₪ לחודש עבור מזונות הילד. סכום זה מוצדק בהתחשב ברמת החיים הבינונית-גבוהה הקודמת ויש לשלמו ישירות לאם או לשמש לצורכי הילד. האב אחראי גם ל-50% מהוצאות החינוך והבריאות הנוספות של הילד. קצבת הילדים ומענק שכר הלימוד ישולמו לאם, כאשר האחרונה תנוכה מהוצאות החינוך שהאב אחראי עליהן. עוד קובעת השופטת כי דמי המזונות יותאמו למדד המחירים לצרכן מדי שנה וישולמו עד שהילד יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון, המאוחר מביניהם. בנוסף, דמי המזונות יופחתו לשליש מסכומם המקורי במהלך שירות החובה הצבאי או הלאומי של הילד. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר הסרת פרטים מזהים וייכנס לתוקף ביום 27.2.2022.