מ"ת 16145-04-21

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעבירות נשק שבוצעו על ידי שני משיבים. הבסיס הראייתי לכתב האישום מתבסס בעיקרו על האזנות סתר לשיחות בין המשיבים. נשק שהוזכר בשיחות לא נתפס ולא אותר. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "נשק" כהגדרתו בחוק העונשין, ובפרט בשאלה האם נשק פגום שאינו מסוגל לירות יכול להיחשב לנשק. מסקנת בית המשפט היא כי הגדרת נשק כוללת כל כלי המסוגל לירות, בין אם הוא מתפקד כראוי בעת ביצוע העבירה. פרשנות זו נתמכת בפסיקה קודמת ובספרות משפטית. בית המשפט מפנה גם לשיחות בין המשיבים, מהן עולה כי הם מכירים את כלי הנשק ואת אמונתם כי הנשק המדובר מסוגל לירות, מה שתומך עוד יותר בטענה כי אכן מדובר בנשק. באשר לחלקו השני של פסק הדין, הנוגע לניסיון לרכישת נשק, מכיר בית המשפט בכך שקיימות ראיות המצביעות על כוונה לרכוש נשק. עם זאת, פרטי העסקה לכאורה אינם ברורים ברובם, מה שהופך את הבסיס הראייתי לאישום זה לחלש יותר. בית המשפט מוצא כי קיים עילה חזקה לכאורה לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ומידה פחותה של ראיות לעבירה של ניסיון לרכוש נשק. האישום בביצוע עסקה נוספת בנשק נחשב מלאכותי ואינו נתמך בראיות. ככלל, בית המשפט קובע כי כתב האישום ביסס תשתית מספקת לעבירה של רכישת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע, בעוד שהראיות לניסיון רכישה ועסקת נשק נוספת חלשות יותר.