ת"פ 40121-04-20

תקציר

בית המשפט החליט לזכות את הנאשם מאשמת הוונדליזם מבלי לדרוש ממנו להגיב לטענת האשמה. התביעה לא הציגה ראיות משכנעות לכך שהנאשם הוא זה שביצע את הפשע. הראיות הנסיבתיות שהוצגו, לרבות סרטון ותצלום, לא הספיקו כדי לזהות את הנאשם כמי שריסס את הגרפיטי. היו סתירות בעדותו של המתלונן, שהובילו לספקות לגבי מהימנות זיהויו את הנאשם. בנוסף, הצליחה ההגנה להוכיח כי היו אנשים נוספים בעלי כלי רכב ומניעים דומים שיכלו לבצע את המעשה. השופט קיבל את הטענה כי הראיות לא ביססו קשר בין הנאשם לביצוע העבירה, גם בשלב המקדמי של ההליך. כמו כן, השופט קבע כי מדובר בעבירה פעוטה שאינה מהווה סכנה ממשית לאינטרס הציבורי, במיוחד בהתחשב בחלוף הזמן, מקום האירוע ונסיבותיו האישיות של הנאשם. ההחלטה על הזיכוי התקבלה על סמך אי עמידתה של התביעה בנטל ההוכחה, אך השופט ציין גם כי העבירה הייתה נחשבת לטריוויאלית גם אם הנאשם היה נאלץ להשיב לטענות האשמה. הנאשם זוכה מאשמת ההשחתה מבלי להזדקק למשפט מלא.