ע"פ 4629/19

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של ההגשות בכתב והטיעונים בעל פה שהוצגו בדיון, הוחלט לדחות את הערעור. ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלשנות את העונש שנקבע על ידי הערכאה הנמוכה יותר, אלא אם כן הוא חורג באופן משמעותי מהנוהג המקובל או מכיל טעות ברורה, שלא נמצאה במקרה זה. העבירות המעורבות היו עבירות מין חמורות שבוצעו בקטינים רבים באמצעות אפליקציות ברשתות החברתיות. למרות היעדר מגע פיזי, פשעים וירטואליים אלה נחשבים לחמורים ביותר בשל הפוטנציאל שלהם לנזק נרחב, קלות ביצוע והיעדר מיצוי דין. בית המשפט ציין כי עבירות וירטואליות אלה תורמות לנזק רגשי ופסיכולוגי משמעותי לנפגעים, תוך הדגשת דיווחים על השלכות קשות כגון בדידות, מצוקה נפשית ומחשבות אובדניות. האופי הנפוץ וקלות החזרה על עבירות מסוג זה מדגישים את הצורך בהרתעה חזקה. למרות טענות הנוגעות לנסיבותיו של המערער, בית המשפט סבר כי יש להתמקד בגמול והרתעה ולא בנסיבות אישיות של הנאשם. הטלת עונש מצטבר נמצאה ראויה, ואפשרה עמדת ענישה כוללת המונעת חפיפה בין עונשים שונים. ציפייתו של המערער להקלה בעונש בשל הסדר טיעון היא בעלת השפעה מסוימת, אך אינה צריכה להאפיל על האינטרס הציבורי, מה גם שהסדר הטיעון לא פירט הפחתת עונש. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על גזר הדין המקורי. השופטים י' עמית וא' ברון הצטרפו לפסק דינו של השופט ד' מינץ וסיכמו סופית את ההכרעה בתיק.