ה"פ 4100-07-13

תקציר

בפסק דינה של השופטת ורדה אלשיך בחן בית המשפט בקשה להחייאת חברה לצורך העברת נכסיה ליורשי בעלי מניותיה. ההחלטה מדגישה כי למרות שניתן היה לפרק את החברה מרצון לאחר מכן, הפעולה מספקת תועלת כלכלית למבקשים, ומצדיקה תשלום אגרה נדרשת. בית המשפט דחה את טענותיו של עו"ד קריאתי, למרות תפקידו ככונס נכסים, וציין כי בעלי המניות הם הנהנים העיקריים מהבקשה, ולא כל גורם אחר המיוצג פוטנציאלית על ידי כונס הנכסים. צוין כי בעלי המניות יכולים בקלות לעתור לכונס נכסים שיגיש בקשות כאלה, אך הדבר עלול להוביל לתוצאות משפטיות בלתי רצויות. בית המשפט הדגיש כי החייאת חברה לצורכי פירוק בלבד היא תביעה נפוצה, במיוחד לאור העובדה שחברות רבות הוקמו היסטורית לצורך בעלות במקרקעין בשל הטבות מס. אלה המבקשים להחיות את החברה חייבים להכיר בהתחייבויותיהם, כגון תשלום האגרה. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא הצדקה לפטור את המבקש מהאגרה, למרות תפקידו ככונס נכסים. את האגרה, כפי שקבע רשם החברות, יש לכבד ולקיימה כתנאי להחייאת החברה. לא הוצאו הוצאות נוספות במקרה זה, וההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 21.10.2013.