עת"מ 39003-04-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהוגשה לבית המשפט בעניין בור שנכרה בשטח השיפוט של העיר טייבה, המשמש להטמנת פסולת. העתירה נועדה לאפשר לעותר לבצע עבודות עפר וסלילה באזור. תחילה התייחס בית המשפט לסוגיית מיצוי ההליכים, וציין כי היה על העותר לפנות תחילה לוועדת העררים, כנדרש בחוק, במקום לעקוף את ההליכים המנהליים ולערער ישירות לבית המשפט לעניינים מנהליים. פסק הדין מדגיש כי יש להגביל את העניינים התכנוניים למה שעלה בהתנגדות, ואל לו לבית המשפט לעניינים מנהליים להרחיב אותם עוד. כמו כן, מתנהלים הליכים פליליים ואחרים בעניין הבור בבית משפט השלום בפתח תקווה, אשר אמורים לקבל קדימות על פני העתירה. בית המשפט מוצא כי פעולתו של העותר בבית המשפט לעניינים מנהליים עלולה להפוך הליכים אלה לחסרי משמעות. בנוסף, ישנן מחלוקות עובדתיות ומקצועיות שיש להכריע בהן, כגון כמות הפסולת בבור והדרך המתאימה לשיקום האזור, אשר בית המשפט לעניינים מנהליים אינו הפורום המתאים להכריע בהן. מומלץ לעותר לנקוט בצעדי חירום, כגון הקמת גדר סביב הבור, כל עוד העניין מתנהל בבית המשפט הפרוצדורלי המוסמך. בית המשפט מסיים בכך שהוא דוחה את העתירה, ומורה לעותרת לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בטייבה ולעיריית טייבה.