ת"א 3123/00

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו שלושה תובעים - א', אביה ואמה - נגד שני נתבעים, בעקבות תאונת דרכים שבה נפצע א', אז בן שבע. הנתבעים אינם חולקים על חבותם, והמשפט נסוב סביב מידת נכותה של א' והפיצויים המגיעים לה. כתוצאה מהתאונה נפצע א' באורח בינוני בראשו ושבר בעצם הירך, מה שהוביל לאשפוז של חודש ולהמשך טיפול. הקביעה המרכזית היא נכותה הפסיכיאטרית של א', שבגינה היא מקבלת חוות דעת סותרות מפסיכיאטרים מומחים. אחד המומחים העריך תחילה את נכותה של א' ב-20% למשך שלוש שנים, אך בהמשך שינה אותה ל-100% לאחר שהבחין בירידה דרסטית במצבה. מומחה נוסף שמונה על ידי בית המשפט קובע 30% נכות לצמיתות, אשר השופט מאשר. השופטת מנתחת בהרחבה את נכותה התפקודית של א', את כושר ההשתכרות שלה ואת הנתונים העובדתיים הפרטניים, ובסופו של דבר פסקה לה 30,000 ₪ עבור הוצאות ניידות, 420,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, 67,650 ₪ עבור אובדן השתכרות בעבר ו-492,388 ₪ עבור אובדן השתכרות עתידי. בנוסף, א' מקבל 98,475 ₪ עבור כאב וסבל, ו-180,000 ₪ עבור עזרה מאחרים ומצדדים שלישיים. סך הפיצוי עומד על סך של עד 1,208,513 ₪, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.