ע"א 130/93

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעה שהגיש המערער נגד בנם, המשיב, בגין חנות בה השתמש המשיב ורווחים שהופקו ממכירת מגרשים שרכשו יחד. המשיב הכחיש את טענות המערערת וטען לדחיית התביעה מכמה טעמים. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, אך המערער ערער. הסוגיה המרכזית הייתה פרשנות חוק ההתיישנות ומושג השיהוי, והאם אלה מצדיקים את דחיית טענות המערערת ביחס לחנות. פסק הדין מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ומתיר את תביעת הפינוי של המערערת, תוך ציון כי התביעה הכספית בגין רווחי החנות לפני שנת 1986 מוצדקת מחמת התיישנות. בנוסף, פסק הדין תומך בזכותה של המערערת לחשבונות בנוגע לחלקות הנמכרות, תוך ביטול נימוקיו של בית משפט קמא לדחיית טענה זו. משכך, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והמשיב חויב לשלם למערער את הוצאותיו, שנקבעו על סך של 3,000 ₪. השופט י' פפר והשופט א' ריבלין הסכימו עם ההחלטה.