רע"א 1642/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פינוי דירה. לדירה המדוברת זכויות מסוימות המוחזקות בידי חייב פושט רגל, ואילו בנו של החייב, המתגורר בדירה עם משפחתו, מבקש לרכוש אותה. הדירה משועבדת לכלל כבטוחה לפירעון הלוואה שניתנה לחייב. בשל אי פירעון ההלוואה על ידי החייב, החלה כלל בשנת 2006 בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה. הליך הפינוי עוכב מספר פעמים, לעיתים לבקשת המבקשים, עד שנקבע מועד סופי ליום 12.2.2012. במוקד הבקשה עומדת החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לדחות את בקשת החייב להגיש תביעה נגד כלל, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו סעיפי ויתור מסוימים בהסכם ההלוואה הנוגעים להסדרי דיור זמני אינם תקפים. בית המשפט המחוזי קבע כי החייב לא הוכיח כי התגורר בדירה, תנאי הכרחי להצלחת תביעתו, וכי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. בנוסף, הורה בית המשפט על עיכוב הליך הפינוי של ארבעה חודשים בתנאים מסוימים, לרבות הפרשות כספיות מהבן ושיתוף פעולה של המבקשים בהליכי המימוש. המבקשים, החייב ובנו, ערערו על ההחלטה וטענו כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו בעניין מגורי החייב ויכולותיו הכלכליות של הבן. הם גם חלקו על התנאים שנקבעו לעיכוב הפינוי. המשיבים, כלל, התנגדו לערעור, הצדיקו את נימוקי בית המשפט המחוזי והדגישו את ניסיונותיהם של המבקשים לסכל את הפינוי ולפרוע את החוב. שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בעיקר משום שהחייב עצמו לא העלה את הסוגיה של אי דרישת רשות מבית המשפט לפשיטת רגל לצורך הגשת התביעה, ומשום שהתביעה נראתה חסרת תוחלת נוכח הקביעות בדבר מקום מגוריו של החייב. כמו כן, הסכימה השופטת עם ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר היעדר ראיות בדבר מקום מגוריו של החייב ואופייה בטרם עת של הבקשה, והצדיקה את התנאים שנקבעו לעיכוב הפינוי. עוד הבהיר השופט כי לא ניתן להשתמש בבקשת רשות הערעור לצורך הגשת ראיות חדשות וכי טענות המבקשים ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הנאמן אינן רלוונטיות לתיק זה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, הוסר הוראת השעה וחויבו המבקשים בתשלום שכר טרחת עורך דין.