ת"א 2100/09

תקציר

הסכסוך בין אילן לדרור נסוב סביב הפרת חוזה הקשורה לשימוש במידע סודי תוך הפרת הסכם מייסדים. בית המשפט העליון קבע בעבר כי דרור הפרה את ההסכם בכך שעשתה שימוש פרטי במידע משותף שנצבר במהלך פעילותם העסקית המשותפת. פסק הדין הנוכחי מבקש לקבוע את הפיצוי המגיע לאילן כתוצאה מהפרה זו. פסק הדין קובע תחילה את מהות ההפרה, מאשר כי דרור אכן עשה שימוש במידע הסודי במסגרת פרויקט ספציפי, וקובע את תקופת ההפרה. לאחר מכן הוא מתייחס לסוגיית העלמת ראיות, בהנחה שכל ראיה שלא תוצג על ידי דרור הייתה פועלת נגדו, שכן הייתה לו שליטה על הנתונים הרלוונטיים. כדי להבין את דעת הצדדים בעניין, פסק הדין בוחן את לשון הסכם ההפרדה, וקובע כי הוא מצביע על אמונת הצדדים בערך המשמעותי של המידע המשותף. בנוסף, היא מפרשת את הסעדים החוזיים הקיימים בחוק וקובעת כי אילן זכאי לפיצוי שהיה מציב אותו בעמדה בה היה מחזיק אלמלא התרחשות ההפרה. פסק הדין דן בכימות הפיצוי ובשיטות שהוצגו על ידי שני הצדדים, ובסופו של דבר מוצא את חוות הדעת של התובע כמקובלת באופן חלקי. בקבלו את הנחת התובע כי חלקו במידע המשומש הוא 40%, פסק בית המשפט לאילן פיצוי בסך 2,790,095 ₪. כמו כן, הנתבעת אחראית לכיסוי שכר טרחת התובע, הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו בסך כולל של 45,000 ₪.