ע"א 44825-10-11

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המשיבים, שמכרו דירה למערערים, ודוחה את תביעת המערערים לפיצוי בגין רטיבות נטענת בדירה. בתביעה, שהוגשה בשנת 2008, נטען כי המשיבים הפרו את חובת הגילוי ותום הלב בכך שלא גילו את נזקי הרטיבות. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהמשיבים ידעו או היו צריכים לדעת על בעיות רטיבות כלשהן או הסתירו אותן. זאת ועוד, המערערים לא הצליחו להוכיח את עלות השיפוץ ואת מקור הרטיבות, כאשר השופט מצא את טענותיהם מוטלות בספק. קביעתו של בית משפט קמא, המבוססת על הערכות מהימנות וממצאים עובדתיים, מוצדקת, וערכאת הערעור נמנעת מלהתערב. עדותם של המשיבים נמצאה אמינה, דבר המעיד כי לא היו מודעים לבעיות איטום או רטיבות כלשהן בדירה. המערערים, כתובעים, לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. מאחר שההסכם לא הופר, המערערים אינם זכאים לפיצוי המוסכם, ויכולים לתבוע רק פיצויים בפועל, שבית המשפט מחשב לכל היותר 9,346 ₪. בנוסף, השופט מתייחס לבקשת המערערים לקבלת ראיות נוספות, מציין כי מדובר בניסיון לעקוף את החוק, ומשבח אותם על כך שחזרו בהם. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחה בסך 18,000 ₪.