ת"א 11747-10-14

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני בשל שיהוי בלתי סביר בהעלאת התביעה, היעדר ראיות מספיקות לזכויותיו של המבקש בנכס וחוסר תום לב. השופט שקל את נסיבות הבקשה ומצא כי התביעה לסעד זמני לא הוגשה בהקדם. המבקש רכש את הזכויות בנכס המדובר בשנת 2012, אך הגיש את הבקשה רק בעקבות פסק דין לפינוי, שהיווה שיהוי מיותר. יתר על כן, השופטת הטילה ספק בעוצמת טענתו של המבקש בדבר רכישת זכויות, וציינה כי היא נטענה במעורפל, לא הוכחה ובסופו של דבר נזנחה בהליכים משפטיים קודמים. עוד הדגישה השופטת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. גם אם טענותיו של המבקש בדבר היקף זכויותיו היו נכונות, אין בהן כדי להצדיק הענקת חזקה בלעדית בדירה, מה גם שהמשיב ביטל כדין את הסכם השכירות והחזיק בפסק דין לפינוי. הבקשה, בעיקרו של דבר, ביקשה לקבל את החזקה בדירה על בסיס זכויותיו הנטענות של המבקש, מבלי להוכיח אותן די הצורך. השופט הגיע למסקנה כי לא התקיימו המבחנים המחמירים למתן צו מניעה, והנסיבות החריגות הנדרשות לסעד כזה לא התקיימו במקרה זה. במקום זאת, הבקשה נראתה כניסיון לעקוף את פסק הדין הקודם לפינוי. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט, בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.