עת"מ 44014-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות מקלט שהוגשו לאחרונה בישראל, רובן כחסרות תוחלת. ההיבט המשפטי הנדון נוגע לנוהל הטיפול בבקשות אלה, ובפרט לשאלה האם ניתן להחיל רטרואקטיבית את הנוהל החדש, שנכנס לתוקף בינואר 2011, על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. נקודת מחלוקת נוספת היא תוקפה של הוראת הנוהל החדש לדחייה על הסף של בקשות לאחר ראיון בסיסי. השופט מדגיש את הצורך להבחין בין עתירות שלכאורה חסרות בסיס – עתירות שמטרתן להאריך את שהותו של העותר בישראל מטעמים כלכליים או אחרים, לבין עתירות המצביעות על סכנה ממשית לחייו של העותר אם יגורש. לגבי הקטגוריה הראשונה, השופט פוסק כי יש לפטר אותם ללא שימוע, שכן הם היו נדחים גם בהליך הקודם. לעותרים אלה לא יינתן צו ביניים לעכב את גירושם, שכן אין ראיות לסכנת חיים. לקטגוריה האחרונה ממליצה השופטת ליתן צו ביניים ולקבוע דיון לגופה של העתירה, לרבות השאלות המשפטיות סביב הנוהל החדש. במקרים החורגים משתי קטגוריות אלה, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, תוך התחשבות בגורמים שונים הקשורים לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. השופט מדגיש כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר סכנת חיים לא יהוו עילה מספקת למתן צו מניעה. תחת זאת, בית המשפט יבחן את הראיות ואת הרישומים המנהליים, תוך התחשבות בגורמים כגון התנהגות העותר, עיתוי הבקשה וחוסר העקביות בהודעותיו. באשר למקרה הספציפי הנדון, קובעת השופטת כי יש לדחות את העתירה לאלתר, שכן היא נעדרת כל שחר. העותר, אזרח גיאורגי, נכנס לישראל שלא כדין והגיש בקשת מקלט רק לאחר ששהה במדינה מספר שנים. יתר על כן, קיימות סתירות משמעותיות בין טענות העותרים בעתירה לבין רישומי הראיון שלהם עם הרשויות. הסיבה העיקרית להישארות העותר בישראל מוגדרת ככלכלית, ללא אזכור של סכנת חיים במדינת מוצאו. ההחלטה מתקבלת בהיעדר הצדדים, והשופט בוחר שלא להטיל הוצאות אישיות על עורכי הדין של העותר, אם כי מצופה מהם להיות סלקטיביים יותר בתיקים שהם מביאים לבית המשפט.