תפ"ח 45473-08-16

תקציר

הנאשם הואשם ברצח, נשיאת נשק והחזקת נשק. מהראיות עולה כי הנאשם ירה למוות במנוח לאחר מפגש מקרי בין השניים. הנאשם טען להגנה עצמית, אך בית המשפט לא קיבל גרסה זו של האירועים. בית המשפט קבע כי הנאשם החל לירות לעבר המנוח בעודו ברכבו, והמשיך לרדוף אחריו ולירות לעברו גם לאחר שניסה להימלט. טענת הנתבע כי המנוח היווה איום לא הוכחה. בית המשפט דחה גם את טענת הנאשם לשכרות כהגנה, וקבע כי מעשיו של הנאשם מעידים על שליטה ביכולותיו. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כשלים חקירתיים שיפגעו בתיק. בהתבסס על חומר הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם אשם ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, וכן בעבירות נשק. השופט קבע כי מעשיו של הנאשם מהווים רצח בכוונה תחילה, שכן הוא החליט להרוג את המנוח והכין עצמו לכך. עוד קבע בית המשפט כי הנאשם לא פעל מתוך הגנה עצמית וכי שכרותו לא הגיעה לרמה השוללת את כוונתו.