ב"ל 31851-09-20

תקציר

התובע, שעבד בחברת חשמל, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, בה ביקש להכיר במום בברכו כפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה. עם זאת, השופט פסק נגדו, וקבע כי התביעה לא הוגשה בתוך 12 החודשים הנדרשים וכי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בתביעתו. השופטת הכירה בכך שעבודתה של התובעת כללה עבודה פיזית ותנועות מגוונות. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי תנועות אלו חזרו על עצמן ובוצעו לאורך תקופה משמעותית ורציפה. השופטת הדגישה כי מעשיו של התובע, כגון טיפוס על מוטות וכיפוף, לא היוו מיקרוטראומה, שכן לא מדובר בתנועות מונוטוניות או דומות החוזרות על עצמן לאורך זמן. בנוסף, הראיות הרפואיות לא תמכו בטענת התובע, שכן הן הצביעו על כאבי ברכיים שנבעו מתאונת אופנוע ופעילות ספורטיבית. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התובע לא עמד בקריטריונים להוכחת פגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה ודחה את התביעה. ההחלטה התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.