סע"ש 53579-05-21

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שעבד אצל הנתבעת בשתי תקופות, עם הפסקה ביניהן, בסך הכל 25 חודשים. תפקידיה של התובעת כללו נהיגת הפצה, שיווק ומכירות. התביעה נסובה סביב תשלום זכויותיו של התובע לאחר סיום העסקתו, לרבות פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי נסיעות, תקופת הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בגין הפרת חוקי הגנת השכר. בית הדין הכיר בכך שהנתבעת לא מסרה לתובע הודעה כדין עם תחילת העסקתם והורה לנתבעת לפצות את התובע בסך 2,500 ₪ בגין כל תקופת עבודה. תקופת ההעסקה הראשונה הסתיימה מפברואר 2017 עד פברואר 2018 ומאי 2018, ואילו התקופה השנייה הייתה ממאי 2020 עד מרץ 2021. עוד קבע בית הדין כי היקף עבודתו של התובע בתקופה הראשונה עמד על כ-126 שעות בחודש, מה שמזכה אותו בשכר ממוצע של 3,565 ₪ לחודש. בתקופה השנייה נמצא שכרו הממוצע של התובע על 2,289 ₪ לחודש. תביעות התובעת להפרשי שכר מינימום וגמול שעות נוספות נדחו ברובן, שכן בית המשפט מצא כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה או בהיקף הנתבע. עם זאת, התובעת הייתה זכאית לתוספת שעות נוספות, בסך 3,893.34 ₪, בהתאם למספר שעות העבודה הנוספות. באשר לנסיבות פיטוריה של התובעת, קבע בית הדין כי הנתבעת לא ניהלה הליך פיטורים כדין ופסק לתובעת פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן נפסקו לתובע פיצויי פיטורים בסך 6,248 ₪, בהתאם לשכרם הממוצע בשתי תקופות העבודה, ופיצוי לתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,883 ₪. בנוסף, קיבל התובע הפרשות לפנסיה בסך 2,662 ₪, דמי הבראה בסך 3,067 ₪, פדיון חופשה בסך 2,491 ₪ ופיצוי בסך 2,500 ₪ בגין הפרת חוקי הגנת השכר על ידי הנתבעת. בקשותיו של התובע להפרשי שכר, דמי נסיעה והפרשות לקרן השתלמות נדחו. כמו כן, סכום של 13,159.73 ₪, שהופקד בעבר על ידי הנתבעת בחשבון התובע, ינוכה מהסכומים שנפסקו. כל צד חויב בשכר טרחתו, והנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו בהפרשי הצמדה וריבית מתאימים החל מיום 1.4.2021.