בש"פ 6704/19

תקציר

הערעור מערער על צו של בית המשפט המחוזי לחילוט ערבות כספית שהופקדה לשחרורו של המערער ממעצר עד למשפט. המערער נעצר בשנת 2015 והוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות סמים, אלימות ומס. הוא שוחרר בתנאים מסוימים, בהם ערבות כספית בסך 50 אלף שקל. תנאי שחרורו הוקלו בהמשך, אך בעקבות כתב אישום חדש בגין העברת סמים לעציר אחר בתוך אולם בית המשפט, נעצר המערער. המדינה ביקשה את חילוט הערבות, בטענה שביצוע עבירה נוספת מפר את תנאי השחרור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. על ערכאת הערעור לקבוע האם ביצוע עבירה פלילית מהווה הפרה של תנאי השחרור, ובכך מצדיק חילוט ערובה. מסקנת בית המשפט היא כי תנאי השחרור מוגבלים לאלה שנקבעו במפורש בהחלטת השחרור ובמסמך הערבות. החוק והפסיקה תומכים בפרשנות זו. מטרת הערבות היא להבטיח את הופעתו של הנאשם בבית המשפט ואת תקינות ההליך המשפטי, ולשמש גורם מרתיע. הפרת תנאי השחרור גוררת חילוט ערבות, אך ביצוע כל עבירה פלילית, כשלעצמה, אינו עבירה. בית המשפט מוצא כי העבירה החדשה הנטענת של המערער אינה מהווה הפרה של תנאי שחרורו, שכן הם לא היו קשורים להתנהלות שהובילה להגשת כתב אישום. כמו כן, הפקדה חלקית של הערבות (35,000 ₪ במקום 50,000 ₪) אינה מצדיקה חילוט מלוא הסכום. טענת המדינה כי היה על המערער לדעת על מלוא הפיקדון אינה נתמכת, ובית המשפט מציין את הימנעותה של המדינה מאכיפת מלוא הפיקדון או מעצרו. בהיעדר ראיות להפרת תנאי השחרור, קובעת ערכאת הערעור כי יש לבטל את צו החילוט של בית המשפט המחוזי. הערעור מתקבל, וההחלטה המקורית מבוטלת. בקשת המדינה לחילוט הערבות נדחית.