ת"א 1072-08-19

תקציר

התובעים רכשו דירה מהנתבעים, וזמן קצר לאחר המעבר לגור בו הוכרז הבניין כמסוכן עקב ליקויי מבנה והתובעים נאלצו להתפנות. התובעים תבעו את הנתבעים בגין אי גילוי ליקויי המבנה, שגרמו לנזק כלכלי. הנתבעים טענו כי לא היו מודעים לליקויים ולכן לא גילו אותם. בית המשפט מצא כי למרות שהנתבעים לא ידעו על ליקויי המבנה, היה עליהם לדעת ולגלות אותם. חוסר הפיקוח של הנתבעים על הדירה והבניין, והסתמכותם על מנהל, היו רשלניים. לפיכך, הנתבעים הפרו את חובת הגילוי לפי חוק המכר ועליהם לפצות את התובעים. בית המשפט חישב את נזקי התובעים כך שיכללו את עלות תיקון הליקויים, דמי שכירות חלופיים וירידת ערך הדירה. הנזק העיקרי נמצא כהוצאות שיפוץ המבנה, אותן חויבו הנתבעים לשלם בסך 62,606 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מנובמבר 2019. סעיף הנזק השני היה הוצאות שכירות, שהסתכמו ב-118,600 ש"ח. בית המשפט אישר 34,000 ש"ח ל-17 חודשי שכירות ב-2,000 ש"ח לחודש, ו-45,000 ש"ח ל-18 חודשים ב-2,500 ש"ח לחודש, שניהם עם הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופות. בית המשפט דן בשאלה האם התובעים זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אך מצא כי למרות שהנסיבות גרמו לאי נוחות, התובעים יכלו להימנע מכך על ידי ביטול ההסכם. לפיכך, לא נפסקו פיצויים לא ממוניים. הנושא המורכב ביותר היה ירידת ערך הדירה. בית המשפט מצא כי ערך הדירה ירד לאחר התיקון בשל ההיסטוריה של הבניין, והחשש של רוכש עתידי לרכוש נכס משוקם. קצב הירידה נקבע על 100,000 ₪ עם הפרשי ריבית והצמדה ממאי 2021. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים פיצויים בסך 244,606 ש"ח, את כל הוצאותיהם כולל שכר טרחת שמאי, ו-30,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.