בר"ע 235/72

תקציר

ניתוח משפטי של קציר עור נ' נתן שנלר מבוא: התיק נסוב סביב החוקיות הדיונית של הגשת תביעות מרובות נגד משיב לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963. סוגיית הליבה נוגעת לשאלה האם תובע יכול להגיש תביעה שנייה הקשורה לנזקים הנובעים מאותה עילת תביעה ויישום תקנות ספציפיות המסדירות תביעות כאלה. עקרונות משפטיים ומסגרת רגולטורית: - תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963: תקנה זו חלה כאשר עילת תביעה אחת כרוכה במספר צורות של סעד, כגון פיצויים לצד צו מניעה. הוא קובע כי כאשר מבקשים סעד אחד, תביעות אחרות הקשורות לאותה עילה נחסמות למעשה עם מיצוי זכותו של התובע לתבוע את התביעה הראשונית. - תקנות 44 ו-45: אלה נוגעות לתביעות לפיצויים בסכום מסוים, וכאשר תובע דורש רק חלק קטן מהפיצוי הכולל, זכויותיו מוגבלות לאחר התדיינות בתביעה הראשונית. - תקנה 97: תקנה זו מעניקה לבתי המשפט שיקול דעת להתיר תיקונים בתביעות תלויות ועומדות, ובכך מאפשרת לשקול תביעות נוספות או משלימות לפני סיום התביעה הראשונית. יישום העקרונות: פסק הדין של מ"מ נשיא בית המשפט העליון מבהיר כי תחולתה של תקנה 46 מוגבלת למקרים בהם מתבקשים סעדים נפרדים בו זמנית. מכיוון שהעניין הנדון כרוך בתביעות נזיקין הקשורות ישירות ונובעות מאותה עילת תביעה, תקנות 44 ו-45 - המגבילות תביעות עוקבות לפיצויים לאחר תביעה ראשונית - חלות. כתוצאה מכך, מרגע שהתביעה הראשונית נדונה או מוצתה, בדרך כלל לא ניתן להתיר את התביעה השנייה. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שעד לסיום התביעה הראשונה, נותרה הסמכות לפי תקנה 97 להתיר תיקון של התביעה התלויה ועומדת. שיקול דעת זה מאפשר לתובע לשלב עובדות נוספות או להגדיל את סכום התביעה במסגרת ההתדיינות המתמשכת מבלי להזדקק להגשת תביעה נפרדת. חידושים משפטיים: המקרה מדגיש פרשנות ניואנסית של התקנות הפרוצדורליות, המאזנת בין הכלכלה הפרוצדורלית שהושגה על ידי מניעת תביעות מרובות באמצעות תקנה 46 לבין סמכותו הטבועה של בית המשפט לאפשר תיקונים לפי תקנה 97. גישה זו מדגימה חידוש פרוצדורלי על ידי התוויית היקף הגשת התביעה והדגשת החשיבות של גמישות פרוצדורלית לפני מתן פסק דין. מסקנה: החלטת בית המשפט מדגישה את חשיבות ההקפדה על ההליכים ומבהירה כי: - תביעות מרובות הנובעות מאותה עילת תביעה אסורות בדרך כלל לאחר התדיינות משפטית על פי תקנה 46. - במהלך הדיון בתביעה, התיקונים המותרים על פי תקנה 97 מספקים דרך פרוצדורלית יעילה להכללת עובדות נוספות או הגדלת תביעות, ומייתרים את הצורך בתביעות נפרדות. - הימנעותו של המבקש מלבקש אישור לתיקון לפני פסק הדין נחשבה אפוא לבלתי ראויה מבחינה פרוצדורלית, המצדיקה את דחיית הבקשה. בעיקרו של דבר, מקרה זה מחזק את העיקרון לפיו תקנות פרוצדורליות משמשות לא רק לייעול ההתדיינות אלא גם למניעת ריבוי פעולות, בתנאי שסמכויות שיקול הדעת של בית המשפט מופעלות כראוי במסגרת הסטטוטורית.