ע"פ 648/77

תקציר

בפסק דין מפורט שעניינו תיק של ריבוי אישומים פליליים, הורשע המערער בשני סעיפים של אונס בנסיבות מחמירות וסעיף אחד של שוד. בית המשפט העליון בחן את ההיבטים הפרוצדורליים של מסדר הזיהוי, שהיה מרכיב קריטי בהרשעה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הבטחת אמינות הליך הזיהוי, והדגיש כי נוכחות סניגור בעת המסדר היא זכות בסיסית. הם ציינו כי התנהלות פסולה, כגון חשיפת החשוד לעדים לפני כן או ייצוג לקוי במסדר הזיהוי, עלולה לערער את תוקפו של המסדר. המערער סירב להשתתף במסדר הזיהוי, בטענה לחשש מהופעתו ובטענה להתנהלות משטרתית בלתי הולמת. חרף סוגיות פרוצדורליות, מצא בית המשפט כי הזיהוי, בשילוב עם שיטת הפעולה בה נקט המערער בעבירות דומות בעבר, מקימים עילה מספקת להרשעה באישום אחד. עם זאת, עלו דעות שונות לגבי אמינות האישום השני, תוך התמקדות בסיכוני זיהוי שגויים פוטנציאליים, במיוחד בתנאי תאורה גרועים ובמרווחי זמן משמעותיים. בעוד שופט אחד ציין היעדר ראיות מאששות מספיקות וביצוע לקוי של מסדר הזיהוי כעילה לזיכוי האישום השני, שופט אחר הדגיש את שיטת הפעולה הייחודית כראיה משמעותית המצביעה על אשמתו של המערער. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער באישום השלישי ודחה את הערעור, אך זיכה אותו מהאישום השני ברוב דעות. עונשו של המערער הותאם לשבע שנות מאסר, המשקפות זיכוי חלקי.